The Daily Sicha - השיחה היומית

The Daily Sicha

"The Daily Sicha" is a daily discourse of the Lubavitcher Rebbe. The Sichos for Sicha Yomis are chosen from throughout the thousands of hours of the Rebbe's talks, based on their appropriateness toward each day.

https://thedailysicha.com/

Play

Open in

61 episodes
daily
Avg 10 min
Hebrew

Episodes 61

Newest Oldest Longest

All20 Unplayed20 In progress0 Played0

Counted on this page — what you have heard stays on this device, so it is not something the list can be paged by.

Friday · 12 min
יום ועש"'ק, הושענא רבה, ה'תשפ"ז
התוכן בההתוועדות דשמחת-תורה דובר, שבעמדנו במעמד ומצב שרוקדים עם התורה, שזהו"ע היציאה ממדידות והגבולות – שיחליטו לתת צדקה בלי חשבונות (גם של) קדושה, ובודאי יקויים בפשטות מ"ש "ארבע הידות יהי' לכם והחמישית לפרעה" וכו'. זה לא הי' ענין של מגבית של "כסף" ח"ו, זה הי' ענין של "תן לי הנפש" – הכוונה היתה לראות האם "רקד" ויצא ממדידות והגבלות שלו (יחד) עם כספו... ובמילא מובן שזה שייך רק לאלו שהחליטו בזה באותה רגעים – סיום וחותם ההתוועדות של שמח"ת, יחד עם ההתעוררות המיוחדת של הניגון שהיתה אז וכו'. וגם מובן שענין זה לא שייך ל"מוסדות" וכו'. ולכן כל אלו שהחליטו בזה לאחר אותם רגעים (שאז כבר מתחילים המדידות והגבלות של תורה במצות צדקה וכו') – לא ישלחו את הכסף (לקופה זו), ואלו שכבר שלחו – שיקחו את הכסף בחזרה. כסף זה רק יבלבל... ולהדגיש: אין בזה ענין של "קפידא" ח"ו, אלא שכואב הלב לראות שיום כמו שמח"ת, ורגעים אלו שרואים יהודי רוקד עם התורה – לא פעל עליהם יותר מזה... משיחת מוצאי ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-10-2026 Synopsis At the Simchas Torah farbrengen it was discussed that when we stand in a state of dancing with the Torah, which expresses going beyond measureme and limitations, one should resolve to give tzedakah without calculations (not even calculations of holiness), and that it is certain that the verse, “Four-fifths will be yours, and the fifth will be for Pharaoh” etc. will be fulfilled in the literal sense. This was not, chas v’shalom, an appeal for money; it was a matter of “Give me the soul” – the point being to see whether a person had danced and gone beyond his own measurements and limitations, together with his money. Therfore, it is understood that it applied only to those who made their resolution during those moments, at the conclusion and culmination of the Simchas Torah farbrengen, with the special inspiration of the niggun sung at that time etc. Similarly, it is understood that this did not apply to institutions etc. Therefore, those who made their resolution after those moments had passed (when the Torah’s rules and limitations regarding the mitzvah of tzedakah are in effect) – should not send money now, and those who have already sent it should take it back; the money will only cause confusion. It is not a matter of being angry, chas v’shalom, but it pains the heart to see that a day like Simchas Torah, and moments like these when one sees a Jew dancing with the Torah did not have a greater effect on them. Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Bereishis 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-10-2026 לע"נ ארי'ה לייב בן אבא הלוי ע"ה ליום היארצייט שלו שמיני עצרת. ת.נ.צ.ב.ה. * לזכות חי' מושקא בת דבורה לאה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"א תשרי - לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות
Thursday · 11 min
יום ה', יום ו' דחג הסוכות, ה'תשפ"ז
התוכן [המשך] כל עניני ר"ה (שענינה קבלת עול כנ"ל) מתגלים בחג הסוכות, ולכן ניתוסף בחה"ס גם הענין דניסוך המים, שמורה העבודה מצד קב"ע, כנ"ל. וכנ"ל שהעבודה במשך כל היום צ"ל עפ"י טעם ודעת (וכמודגש אצל לומדי תורה שמהם דורשים להשקיע את שכלם ולהתייגע להבין בשכלם עניני התורה), אבל היסוד של העבודה צ"ל קבלת עול. וזהו מה שניסוך היין הי' הן בבוקר והן בערב, אבל ניסוך המים הי' רק בבוקר. וזהו שהצדוקים, שהנהגתם היא עפ"י שכל, אינם מודים בניסוך המים, כי עפ"י שכל אין מקום לעבודה מצד קבלת עול. וזהו גם תוכן השמחה בשאיבת המים היא שמחה שאין לה הגבלה, כיון שבאה מצד הביטול וההתקשרות לה' שלמעלה מטו"ד. וזהו מה שהשמחה היתה בשעת שאיבת המים, שהיא (רק) ההכנה לניסוך המים – כיון שרגש השמחה בענין הקבלת-עול נוגע בעיקר כשיהודי מתכונן לקבל ע"ע לקיים כל ציוויי ה' מתוך קבלת עול. משיחת התוועדות שמחת בית השואבה ה'תשי"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-10-2026 Synopsis (Continued:) All the spiritual effects of Rosh Hashanah (whose central theme is kabbalas ol) are revealed on Sukkos. This is why Sukkos featured the water libation, which expresses the service of kabbalas ol. While one’s divine service throughout the day must be based on reason and understanding (as emphasized particularly among Torah-learners, who must toil to understand Torah intellectually), nevertheless, the foundation of one’s service must be kabbalas ol; this is why the wine libation took place both in the morning and in the evening, whereas the water libation took place only in the morning (at the start and foundation of the day). This is also why the Tzedukim, who insisted on following reason alone, did not accept the water libation – because based on reason, there is no place for such a service based on kabbalas ol. This is also the meaning of the joy associated with drawing the water: the joy is unlimited because it results from the bittul and attachment to Hashem that are beyond reason and understanding. Therefore, the joy took place specifically during the drawing of the water, which is the preparation for water libation –because the feeling of joy in kabbalas ol is primarily relevant when a Jew prepares himself to accept upon himself the fulfillment of all Hashem’s commands with kabbalas ol. Excerpt from farbrengen of Simchas Beis Hashoevah 5712 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-10-2026 לזכות הת' שמואל שי' מוצקין לרגל היכנסו לגיל המצות י"ט-כ' תשרי ה'תשפ"ז יהי רצון שיגדל להיות חסיד ירא-שמים ולמדן * לזכות מרת קרן דפנה בת שושנה שתחי' ליום ההולדת שלה כ' תשרי – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
Wednesday · 10 min
יום ד', י"ט תשרי – יום ה' דחג הסוכות, ה'תשפ"ז
התוכן מהפסוק "ושאבתם מים בששון" למדים רק ששאיבת המים צ"ל בשמחה אבל מהו הטעם לגודל השמחה שבזה, עד ש"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו?! וי"ל שכדי להוציא מלבן של צדוקים שאינם מודים בניסוך המים כל עיקר, תיקנו חכמים (אפי') בנוגע לשאיבת במים – שאינה אלא הכנה לניסוך המים – שתהי' בשמחה גדולה באופן יוצא מן הכלל (ע"ד הפירסום והפומבי בנוגע לקצירת העומר). וזהו גם הטעם שבנוגע לשמבה"ש דוקא הכינו מקום מיוחד שגם הנשים יוכלו לבוא ולראות וכו'. ועפ"י חסידות: "יין", שיש לו טעם, מורה על עבודת ה' ע"פ טעם ודעת, ו"מים", שאין להם טעם, מורה על עבודה שנעשית מצד קבלת עול. ובפרטיות: יהודי צריך לעבוד את ה' עם שכלו, אבל התחלת העבודה צ"ל בדרך קב"ע. ההכנה והיסוד של מ"ת היתה הקדמת נעשה לנשמע, היפך השכל, ורק לאח"ז בא ה"נשמע", ועד"ז הוא התחלת היום והתפלה. ועד"ז "ראש השנה" ענינה קבלת עול מלכותו ית', ורק לאח"ז באה העבודה במשך השנה גם עפ"י שכל וכו' [המשך יבוא]. משיחת התוועדות שמחת בית השואבה ה'תשי"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-09-2026 Synopsis The verse “You shall draw water with joy” teaches us that the water must be drawn with joy, but what is the reason for the extraordinary degree of joy, to the point that “Whoever did not see the rejoicing of the Beis Hashoevah never saw rejoicing in his life”? It can be explained that in order to exclude the view of the Tzedukim (who did not agree to the water libation), the Sages instituted that even the drawing of the water, which is only a preparation for the water libation, should be accompanied by exceptional joy. (Similar to the great publicity and public display associated with harvesting the Omer.) This is also why specifically for Simchas Beis Hashoevah a special arrangement was made so that women, too, could come and watch. In terms of Chassidus: Wine (which has taste) represents the service of Hashem based on reason and understanding, while water (which has no taste) represents the service based on kabbalas ol. More specifically: A Jew must serve Hashem with his intellect, but the beginning of his service must be in a manner of kabbalas ol. The preparation and foundation for Matan Torah was when the Jewish people said “We will do” before “We will listen,” contrary to logic, and the same applies to the beginning of every day. Similarly, Rosh Hashanah (the “head of the year”) is characterized by acceptance of the yoke of Heaven, and only afterward comes the service throughout the year based on reason etc. (To be continued.) Sichah from farbrengen of Simchas Beis Hashoevah 5712 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-09-2026
Tuesday · 11 min
יום ג', י"ח תשרי – יום ד' דחג הסוכות, ה'תשפ"ז
התוכן 1. מהחילוקים הבולטים בין משה רבינו ואדמו"ר האמצעי, ה"אושפיזין" דיום זה, הוא: משה רבינו אכן קיבל את כל התורה כולה, גם פנימיות התורה, ואדרבה – בשעת מעמד הר סיני היו עניני פנימיות התורה בגלוי יותר מאשר עניני נגלה דתורה, אמנם בנוגע ללימוד התורה דכל ישראל במשך הדורות – עיקר ענינו הוא "רבינו" בנגלה דתורה. אבל אדמו"ר האמצעי הי' חידושו "רחובות הנהר" בפנימיות התורה, עד שגם בדורנו זה כאשר הגילוי וההפצה של פנימיות התורה מוכרח ביותר – בולט החידוש בדרושיו עד ד"לאו כל מוחא סביל דא". 2. לחגוג שמחת בית השואבה דוקא ברשות הרבים – שכל בריאתו הוא כדי שבנ"י יעשו ממנו "רשות היחיד" ליחידו של עולם עי"ז ששמחים בו ומנגנים ניגונים לכבודו ית', עד שפועלים גם אצל אינם-יהודים שם שידעו שהקב"ה הוא "הממליך מלכים ולו המלוכה" וכו', ועל כאו״א לנצל את הכחות שנותנים לו לכך, ולהמשיך השמחה על כל השנה. ב' חלקים משיחת ליל ד' דחג הסוכות ה'תשמ"ז, לאחרי תפילת ערבית ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-09-2026 Synopsis (1) One of the striking differences between Moshe Rabbeinu and the Mitteler Rebbe (today’s Ushpizin) is as follows: While Moshe Rabbeinu received the entire Torah, including Pnimiyus HaTorah (and in fact, at Matan Torah Pnimiyus HaTorah was revealed even more openly than Nigleh), nevertheless, with regard to the Torah studied by the Jewish people throughout the generations, Moshe’s primary role as “Rabbeinu” is in Nigleh. Whereas the Mitteler Rebbe introduced the rechovos hanahar (“wide flow of a river”) in Pnimiyus HaTorah, to the point that even in our generation, when the revelation and dissemination of Pnimiyus HaTorah is especially crucial, the distinctive depth of his maamarim stands out, to the extent that “not every mind can bear it.” (2) The celebration of Simchas Beis Hashoeivah should take place specifically in the public domain, which was created for the Jewish people to transform it into a private domain belonging to the One and Only Master of the world, by rejoicing and singing niggunim in the public domain in Hashem’s honor, to the point that even the non-Jews come to recognize that Hashem “appoints kings, and His is the sovereignty” etc. Every individual must utilize the abilities given to him for this purpose, and extend the joy throughout the entire year. 2 excerpts from sichah of the fourth night of Sukkos 5747 – after Maariv For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-09-2026
Monday · 12 min
יום ב', י"ז תשרי – יום ג' דחג הסוכות, ה'תשפ"ז
התוכן מענה לשואלים מהו המקור למ"ש אדה"ז בסידור שמצוה מן המובחר ליטול הד' מינים בסוכה? ועוד, מזה שהשל"ה כותב על דבר זה "מצא כתוב בכתבי האריז"ל" "מוכיח" שאכן אין הכרח לזה עפ"י נגלה!: ובהקדמה, דלכאו' הקושיא על אדה"ז היתה צ"ל – להיפך: מדוע כותב ע"ז רק שזהו "מצוה מן המובחר", הרי הדין הוא דבסוכה צ"ל "תשבו כעין תדורו" עד שאפי' עניני הרשות צ"ל בסוכה, עאכו"כ שמצות ד' מינים צ"ל בסוכה מן הדין?! והביאור: כוונת אדה"ז היא שנוסף על החיוב לנטילת ד' מינים בסוכה מצד מצות סוכה, הנה גם כדי לקיים מצות ד' מינים מן המובחר ה"ז צ"ל בסוכה (וענין זה מקורו בכתבי האריז"ל). וההוראה: כדי שלימוד התורה (שזהו ענין ה"לולב") תהי' בשלימות, "מן המובחר", ה"ז צ"ל דוקא "בסוכה" – שכל מציאותו מוקפת ברצונו של הקב"ה, שהידיעה שלומד חכמתו ורצונו של הקב"ה מקפת אותו מראשו ועד רגלו! ואי"ז רק שעי"ז מיתוסף אצלו בידיעת הבורא [מצות סוכה], אלא עי"ז מיתוסף גם בלימוד התורה – "מצות לולב". ג' חלקים משיחת שמחת בית השואבה ה'תשכ"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-09-2026 Synopsis Some have asked about the source for the Alter Rebbe’s statement in the Siddur that the preferred manner of performing the mitzvah of Daled Minim is to do it in the sukkah (especially because the Shelah writes, “I found it written in the Writings of the Arizal,” which seemingly indicates that there is indeed no basis for it according to Nigleh). By way of introduction, the better question is seemingly the opposite: Why does the Alter Rebbe say that taking the Daled Minim in the sukkah is merely the “preferred manner”? After all, the halachah is that one must “Reside” in the sukkah the way he lives in his home, and therfore even mundane activities should be performed in the sukkah. Certainly, then, the mitzvah of Daled Minim should be performed in the sukkah as a matter of halachic obligation? But the Alter Rebbe means that in addition to the obligation to take the Daled Minim in the sukkah as part of mitzvah of sukkah, it is also preferrable to do it in the sukkah as part of the mitzvah of Daled Minim itself. (It is this concept whose source is in the Writings of the Arizal.) The lesson is that in order for Torah study (lulav) to be done fully (“in the preferred manner”), it must done specifically be “in the sukkah” – when one’s entire being is encompassed by Hashem’s will, such that the awareness that one is studying Hashem’s wisdom and will encompasses him from head to foot. And this doesn’t just enhance one’s knowledge of his Creator (the mitzvah of sukkah); it also enhances his Torah study itself – (the mitzvah of lulav). 3 excerpts from sichah of Simchas Bais Hashoevah 5724 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-09-2026
September 25 · 8 min
יום ועש"ק, י"ד תשרי – ערב חג הסוכות, ה'תשפ"ז
התוכן ידוע מה שאמרז"ל שמצוות לקיחת הד' מינים מורה על האחדות בין הד' סוגים בבני-ישראל – את הסוג שיש בהם תורה ("טעם") ומצוות ("ריח") ואת השאר הסוגים וכו'. ולכאו', מהו הצורך בלקיחת הד' מינים הגשמיים, הרי יכלו לפעול את האחדות ע"י העיקר – שיקחו א' מכל הד' סוגים דבנ"י ו"לנענעם" ביחד?! והביאור: הכוונה היא אכן לאחד את בנ"י – אבל זה צריך לבוא עד לעוה"ז הגשמי, נשמות בגופים. ועד"ז לא מספיק להסתגר בביהכנ"ס ובית המדרש, מקום שאין שם ענין מלבד יהדות, אלא מוטלת על כל א' השליחות "לעשות לו ית' דירה בתחתונים". ועד"ז בנוגע לענין ה"מבצעים" המדובר לאחרונה – שענינם פעולות בגשמיות העולם: מבצע צדקה (שכוללת כל המצוות) – נתינה להעני ממון גשמי (שהרויח בעסקו בעניני רשות); מבצע נש"ק – הדלקת נר גשמי שמאיר את הבית בגשמיות וכו'. משיחת י"ג תשרי ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-09-2026 Synopsis Our Sages taught that the mitzvah of taking the Four Species represents unity among the four types of Jews (with Torah representing “taste” and mitzvos representing “fragrance” etc.). Seemingly, why is it necessary to take the physical Four Species, instead of exhibiting actual unity between the four types of Jews themselves? The answer is that while the purpose of the mitzvah is to unite Jews, it must be expressed physically, within the world, by souls in bodies. Similarly, it is not enough to seclude oneself in a shul or beis midrash where there is nothing but Yiddishkeit; rather, every Jew is charged with the mission of making a dwelling place for Hashem in the lower realms. The same applies to the Mivtzoim we have been discussing recently: the purpose is to inspire physical action within this world, such as Mivtza Tzedakah (taking physical money earned by involvement in permissible mundane affairs and giving it to the poor) and lighting Shabbos candles (lighting a candle that physically illuminates the home etc). Excerpt from sichah of 13 Tishrei 5735 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-09-2026
September 24 · 13 min
יום ה', י"ג תשרי – יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע, ה'תשפ"ז
התוכן א) הקשר בין "מלכתחילה אריבער" למ"ש בחמישי דפ' וזאת הברכה: "דן גור ארי' יזנק מן ההבשן" - דן, ה"ירוד שבשבטים", מקבל ענין שהוא "אריבער" למעלה מכל השבטים כולל "גור ארי' יהודה" - "גור ארי'" באופן של זינוק וקפיצה וכו'. וכן בסיום השיעור: "ובגאותו שחקים" - מקור ברכת כאו"א מישראל (כפי' רוב המפרשים) הוא ב"שחקים", ובזה גופא באופן של "ובגאותו"! וברכות אלו נמשכות למטה מטה בפועל באופן של "וזאת הברכה" - מראה באצבעו הגשמי ואומר "זאת"! ב) לדאוג לכך שכאו"א מישראל יוכל לקיים את המצוה ד"ושמחת בחגך" עם משפחתו וכו', ולא לחכות בזה עד שיבואו אליו לבקש אלא עליו ללכת ולחפש את כל הזקוקים לעזרה, ואלו אשר "תואנה הם מבקשים" ומקשים מדוע יש להתכונן שבמשך הגלות יהי' היהודי שמח בחלקו, הרי עד חה"ס יבוא כבר משיח צדקנו?! והמענה לזה - אדרבה - אם כך יש לנצל את הרגעים האחרונים של הגלות ולקיים מצות צדקה כי לעת"ל לא יהי' אפשרות לזה שהרי אז "המעדנים יהיו מצויים כעפר"... וכו'; ע"ד מבצע לולב ומיניו עבור אלו שזקוקים לסיוע בזה וכו'. א' השיחות דהתוועדות אור ליום ה' פ' ברכה, י"ג תשרי ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-09-2026 Synopsis (a) The connection between m’lechatchilah ariber and the first verse in chamishi of parashas Vezos HaBracha, “Dan is a lion cub, leaping from the Bashan”: Dan, the “lowliest of the tribes,” receives a quality that surpasses (“ariber”) all the tribes (including Yehudah, who is also “a lion cub”) in that Dan is a lion cub in a manner of leaping and jumping etc. Similarly, the final verse states, “…With His majesty, the heavens”: the source of blessing for every Jew (according to the interpretation of most commentators) is “the heavens,” and in a manner of “With His majesty.” And these blessings are expressed in the actual physical reality, down to the very lowest level, in such a way that “Vezos HaBracha” (“This is the blessing”) – one can point to it with his finger and say “This.” (b) One must see to it that every Jew has the ability to fulfill the mitzvah to “Rejoice on your festival” together with his family, etc. One should not wait for others to come and ask for help; rather, one must go out and find those in need of help. As for those who “seek a pretext” and ask why preparations should be made to provide for a Jew in exile when Moshiach Tzidkeinu will surely have arrived by Sukkos – the answer is, on the contrary: If so, one must utilize the final moments of exile to fulfill the mitzvah of tzedakah, because in the Future Era, when “delicacies will be widely available like dust”, it will no longer be possible to do so. Similarly, through Mivtza Lulav, the Four Species should be made available to all who need assistance in obtaining them etc. Sichah from farbrengen of Wednesday night, parashas Bracha, 13 Tishrei 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-09-2026 לזכות שטערנא שרה בת דבורה לאה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ג תשרי לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות * לזכות יוכבד בת בתשבע שתחי' ליום ההולדת שלה י"ג מרחשון לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
September 23 · 11 min
יום ד', י"ב תשרי, ה'תשפ"ז
התוכן פעם אמר אדמו"ר מהר"ש: "הבעש"ט והה"מ הם כתר דאצילות, רבנו הזקן – ספי' החכמה, אדמו"ר האמצעי – ספי' הבינה, והאבא (הצ"צ) – דעת". והמשיך: "כתר הוא ממוצע, ויש בו בחי' תחתונה שבעליון ובחי' עליונה שבתחתון, ובבחי' עליונה שבתחתון יש בו יסוד ושרש החכמה, ולכן רבנו הזקן (חכמה) ישב במזריטש (כי המגיד הוא בחי' התחתונה שבכתר)". וסיים: "איצט דאַרף מען צופאָרן צום טאַטן [אל האהל הק' של הצ"צ] הערן וואָס ס'טוט זיך". והביאור: כתר, ובפרט בחי' העליונה שבו, הוא בחי' הסובב שלמע' מעולמות ומקיף את כל העולמות בשווה, וידוע ש"דעת מחליף את הכתר". וידוע שהנהגת אדמו"ר מהר"ש בכל הקשור לעסקנות ציבורית וההנהגה עם אוה"ע בעוה"ז היתה באופן של "ואתהלכה ברחבה". וזהו מה שאמר, ש"איצט" – לאחר שביאר שענין הבעש"ט הוא בחי' הכתר שהתבטא ב"בעש"ט'קע הנהגות", והצ"צ הוא בחי' הדעת שמחליף את הכתר – "דאַרף מען [אדמו"ר מהר"ש] צופאָרן צום טאַטן (הצ"צ) הערן וואָס ס'טוט זיך" – בעניני עסקנות ציבורית והנהגת המדינה בעוה"ז הגשמי! (אלא שבאמצע ביאר למה אדה"ז הי' צ"ל אצל המגיד כו'). וההוראה: ישנם הטוענים מהו הקשר בין לימוד החסידות וענינים הגשמיים ומסחר וכו'?!... הרי כדי להיות משאו ומתנו באמונה יש לדעת דרכי המסחר כפשוטו?! הנה יש לדעת שאי"ז ב' עולמות – "ער פאָרט צום טאַטן – איז אָט דאָרט וועט ער זען וואָס טוט זיך אין גשמיות"!!! ג' חלקים משיחת אור ליום ה', י"ג תשרי ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-09-2026 Synopsis The Rebbe Maharash once said: “The Baal Shem Tov and the Maggid represent Kesser of Atzilus; the Alter Rebbe – the sefirah of Chochmah; the Mitteler Rebbe – the sefirah of Binah; and Father (the Tzemach Tzedek) – Daas.” He continued: “Kesser is an intermediary, and it contains the lower level of the higher realm and the higher level of the lower realm. Within the higher level of the lower realm lies the foundation and root of Chochmah, and therefore the Alter Rebbe (Chochmah) stayed in Mezritch (because the Maggid represents the lower level of Kesser).” And he concluded: “Now one must travel to Father (to the Ohel of the Tzemach Tzedek) to hear what is going on.” The explanation is as follows: Kesser, particularly its higher level, is the level of Sovev, which transcends the worlds and encompasses all the worlds equally. And we know that “Daas takes the place of Kesser.” It is well known that the Rebbe Maharash’s approached everything involving communal affairs, dealings with the government and physical matters etc. in an expansive manner. This, then, is the meaning of his statement that “now” (after explaining that the Baal Shem Tov represents Kesser, which found expression in “Baal Shemske conduct,” and that the Tzemach Tzedek represents Daas, which takes the place of Kesser), “I (the Rebbe Maharash) must travel to Father (the Tzemach Tzedek) to hear what is going on” regarding communal affairs and government matters in this physical world. (Just that in the middle he explained why the Alter Rebbe had to be with the Maggid etc.) The lesson is as follows: There are those who ask what connection there is between studying ChassCommission, badge, and firearm suspensionMedical-hardship reassignmentMedical-hardship reassignmentClaim 4 — Medical-hardship reassignmentClaim 4 — Medical-hardship reassignmentidus and material matters and business, etc.; after all, in order for one’s business dealings to be conducted faithfully, one must know the ways of business in the plain sense? But one must know that these are not two separate worlds. Rather, when one “travels to Father,” it is there that he will see what is happening regarding material matters. 3 excerpts from sichah of Wednesday night, 13 Tishrei 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-09-2026 לע”נ מרת רייזל רבקה בת ר' יעקב יוסף ע"ה גלאסנער ליום היארצייט שלה י"ב תשרי. ת.נ.צ.ב.ה. נדבת בנה ר' ירחמיאל שי' גלאסנער
September 22 · 9 min
יום ג', י"א תשרי, ה'תשפ"ז – מחרת יוהכ"פ "בשם השם"
התוכן תכלית השלימות והכוונה באמירת "שמע ישראל גו' אחד" עם כוונת מס"נ בפועל בסיום עבודת יוהכ"פ, בחי' יחידה שבנפש, היא – (לא יציאת הנפש מן הגוף, אלא) שהמס"נ תתבטא ותתגלה בכל פרטי העבודה דתומ"צ (וזהו שממשיכים לומר לאח"ז ג"פ "ברוך שם וגו'", וז"פ "ה' הוא האלקים"), ועד גם בעניניו הגשמיים, וכמו שאומרים לו מיד במוצאי יוהכ"פ "לך אכול בשמחה לחמיך"! אמנם האכילה הוא ע"י שיניים גשמיים וכו', אבל מי הוא האוכל – יחידה שבנפש! ועד ש(אצלו עכ"פ) ניכר בגלוי שכל פרטי עניניו חדורים עם יחידה שבנפש. וכהסיפור על החסידים ברוסיא שהלכו פעם ברחוב לאחרי התוועדות חסידית שבה דיברו בענין הביטול, ושוטר א' צעק לעברם 'מי הוא ההולך?' ענה א' החסידים: 'ביטול הולך!' וההוראה: גילוי היחידה היא כאשר זה ניכר לא רק באמירת "מודים" אלא כאשר בכל עניניו, גם האכילה ושתי', ניכר ש"יחידה" עושה זאת! ב' חלקים משיחת יום ד' פ' נח, ל' תשרי, אדר"ח מרחשון ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-09-2026 Synopsis The ultimate perfection and purpose in saying Shema Yisrael at the conclusion of Yom Kippur with the intention of actual mesirus nefesh (corresponding to the Yechidah of the soul) is not that the soul should leave the body, but that the mesirus nefesh should be expressed and revealed in every aspect of one’s service of Torah and mitzvos (this is why we then say Baruch Shem three times and Hashem Hu HaElokim seven times), down to one’s material affairs, as he is told immediately after Yom Kippur, “Go, eat your bread with joy.” While it is true that one eats with his physical teeth etc., nevertheless who is the one eating – the Yechidah. To the point that (for him, at least) it is openly evident that every detail of his life is permeated with the Yechidah. This is illustrated by the story of Chassidim in Russia who were walking down the street after a Chassidic farbrengen at which they had discussed bittul. A policeman called out to them, “Who goes there?” and one of the Chassidim replied, “Bittul goes!” The lesson is that the Yechidah is revealed when it evident in everything one does, not only when he says Modim etc., but even when he eats and drinks etc., that the Yechidah is doing it. 2 excerpts from sichah of Wednesday, parashas Noach, 30 Tishrei 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-09-2026 לזכות סימא בת חנה ליבא שתחי' ליום ההולדת שלה י"א תשרי – לשנת ברכה והצלחה ואריכות ימים ושנים טובות נדבת משפחתה שי'
September 20 · 6 min
יום א', ט' תשרי, ערב יום הכיפורים, ה'תשפ"ז
התוכן ברכות כ"ק אדמו"ר שליט"א, ערב יום הכיפורים, ה'תש"מ: 1) בבית הכנסת אחר תפילת מנחה. 2) להתלמידים שיחיו, לפני "כל נדרי". ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-09-2026 Synopsis The Rebbe’s Brachos on Erev Yom Kipppur 5740: (a) in the main shul after Mincha and (b) to the yeshiva students before Kol Nidrei For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-09-2026 לזכות מרת טובה מיכל רות בת ר' דוב שתחי' ליום ההולדת שלה ערב יום הכיפורים לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
September 18 · 12 min
יום ועש"ק פ' האזינו, ז' תשרי, ה'תשפ"ז
התוכן התחלת שישי דפ' האזינו הוא "כי אשא אל שמים ידי [בשבועה. רש"י] ואמרתי חי אנכי לעולם, אם שנתי ברק חרבי וגו'", ובסיום השיעור "וכפר אדמתו עמו". וצ"ל מהו הצורך ב"שבועה", ועוד מוסיף "ואמרתי חי אנכי לעולם", ה"ז תביעה צודקת?! והביאור: הדיוק בזה הוא שהענין ד"חי אנכי" יומשך "לעולם" – א) בעוה"ז למטה מעשרה טפחים. שהשכינה תרד ותראה בצרתם של ישראל, "גלו לאדום – שכינה עמהם". וע"ז צ"ל "שבועה". ב) "לעולם" מלשון זמן. והיינו, כי מצד גודל החביבות בעבודת בנ"י בזמן הגלות, שלא מתביישים מן המלעיגים וכו', יכולה היתה הגלות להמשך עוד ועוד (כידוע ביאור כ"ק מו"ח אדמו"ר במ"ש בנוגע גלות מצרים "ברוך המקום ברוך הוא.. שחישב את הקץ לעשות" – שמודים לה' על שגאל את בנ"י ברגע שהגיע הקץ ולא התחשב בגודל התענוג שלו בעבודת בנ"י בזמן הגלות וכו', ועאכו"כ שיכול להיות כן בדורנו שהקשיים גדלו וכו'). וע"ז צ"ל השבועה, שלא ניתנה להפרה, שענין הגלות יהי' מוגבל בזמן והגאולה לא תתעכב ח"ו. וכ"ז יהי' באופן של "וכפר אדמתו עמו" – לא לשון כפרה, כי לאחרי יסורי הגלות לא צריכים בנ"י כפרה כפשוטה, אלא "לשון ריצוי ופיוס" (כפרש"י)! ג' חלקים משיחת ו' תשרי ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-09-2026 Synopsis Shishi of parashas Haazinu begins, “For I raise My hand to heaven [to swear, as Rashi explains] and say: As I live forever (l’olam), I will sharpen the blade of My sword…,” and it concludes, “And appease (v’chiper) His land and His people.” Seemingly, why is an oath necessary, when it concerns a justified demand? The answer is that the emphasis here is that the fact that “I live” should extend “l’olam,” meaning: (a) It should extend “into the world,” such that the Shechinah should descend and see the distress of the Jewish people (“When they were exiled to Edom, the Shechinah went with them”), and this requires an oath. (b) L’olam also denotes time, meaning: because the service of the Jewish people in exile (when they are not ashamed before the scoffers etc.) is so great, the exile could have continued on and on, and therefore an oath is required so that the Redemption will not be delayed chas v’shalom. (As the Rebbe, my father-in-law, explained the words in the Haggadah, “Blessed is the Omnipresent, blessed is He…Who calculated the end in order to do…” – we thank Hashem for redeeming the Jewish people at the very moment the appointed end arrived, despite the tremendous pleasure He derived from their service in exile.) And all this will happen in such a way that “He will appease His land and His people” – not kaparah in the sense of atonement (because after the suffering of exile the Jewish people do not require atonement in the literal sense), but rather, as Rashi explains, “an expression of appeasement and conciliation.” 3 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-09-2026
September 17 · 11 min
יום ה' פ' האזינו, ו' תשרי – יום ההסתלקות של הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה, ה'תשפ"ז
התוכן התוועדות זו קשורה עם ה"יאָרצייט" [של הרבנית הצדקנית חנה ע"ה], ומקרא מלא דיבר הכתוב "והחי יתן אל לבו" – שגם בנוגע לענין כזה, ענין של פירוד הנשמה מהגוף, ולפני כו"כ שנים, צ"ל מזה פעולה בנוגע ל"החי", "היום לעשותם". ובנדו"ד – הרי ההתבוננות וה"יפשפש במעשיו" צ"ל בעיקר בענינים המיוחדים לנשים, שכללותם – ג' הענינים המרומזים בר"ת "חנה" (או "החן") ומוזכרים במשנה במס' שבת (פ"ב מ"ו): נדה, חלה (וכשרות האכו"ש בכלל) והדלקת הנר (של שבת ויו"ט). ואע"פ שכל ג' ענינים אלו נוגעים ושייכים גם לאנשים, כמובן, אבל האחריות ע"ז היא בידי הנשים במיוחד. ומזה מובן שהתוועדות זו צריכה לפעול תוספת כח בג' ה"מבצעים" כשרות האכו"ש, טהרת המשפחה ונש"ק. ובודאי שכל הדיבורים בעבר בחשיבות ענינים אלו יספיקו שכאו"א יוסיף כהנה וכהנה – בעיקר במעשה – בפעולות בענינים אלו שר"ת "חנה". ד' חלקים משיחת וא"ו תשרי ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-09-2026 Synopsis This farbrengen is in connection with the yahrzeit (of Rebbetzin Chana ע"ה), and as the verse states, “The living shall take it to heart,” meaning that even an event like this marking the separation of the soul from the body, which took place years ago, must have an effect upon “the living,” and a practical effect – “Today, to do them.” In this case, the reflection and the examining of one’s deeds should focus primarily on mitzvos associated with women in particular namely, the three mitzvos whose intials form the acronym “Chana” (or “Hachein”) and mentioned in the Mishnah in Masechta Shabbos (2:6), Niddah, Challah (and kosher food and drink in general), and Hadlokas Haner (lighting Shabbos and Yom Tov candles). Although all three are relevant and pertain to men as well, the responsibility for them lies particularly upon women. It is therefore understood that this farbrengen should lead to added force in the three Mivtzoim of Kosher food and drink, Taharas Hamishpachah, and Shabbos and Yom Tov candles. Certainly, everything that has been said in the past regarding the importance of these Mivtzoim will suffice to inspire everyone to increase their efforts many times over – especially in actual deed – in these matters. 4 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5736 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-09-2026
September 16 · 11 min
יום ד' פ' האזינו, ה' תשרי, ה'תשפ"ז
התוכן 1) בנוגע לעשרת-ימי-תשובה כותב הרמב"ם (הל' תשובה) "נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכפורים" יתר מכל השנה", ומפרט את ענין הצדקה במיוחד אף שזה נכלל ב"מצוות" וכו'. ואף שפלא הדבר שענין זה לא מובא בטור ובשו"ע (שלכן לא מביאו אדה"ז בשולחנו) אע"פ שהם מביאים כו"כ הנהגות הקשורות לעשרת-ימי-תשובה ובכלל מביאים הם לשונות של הרמב"ם וכו', אבל בנוגע לפועל, מכיון שהרמב"ם כותבו בפירוש, ברור הדבר שזוהי הוראה‏ – ‏"נהגו כל בית ישראל"! 2) יש להסביר לכאו"א מישראל ענינם של עשרת-ימי-תשובה, כלשון רבותינו נשיאינו שזהו זמן "קירוב המאור (הקב"ה) אל הניצוץ (הנשמה)", ו"התגלות המאור אל הניצוץ"‏ – ‏בימים אלו אין צורך להתייגע כדי "למצוא" את ה' וכו' אלא ה' נמצא קרוב ממש ועל-יד כאו"א מישראל! ועליו רק לעשות את ה"כלי" כדי שענין זה יפעל פעולתו‏. ‏ב' חלקים מהתוועדות ו' תשרי ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-09-2026 Synopsis (1) Regarding the Ten Days of Teshuvah, the Rambam writes (in Hilchos Teshuvah): “The entire House of Israel is accustomed to increase in tzedakah and good deeds and to engage in mitzvos from Rosh Hashanah until Yom Kippur more than throughout the entire year” – he specifies tzedakah in particular, even though it is already included in “mitzvos” etc. Although it is surprising that this does not appear in the Tur and Shulchan Aruch (and therefore the Alter Rebbe does not cite it in his Shulchan Aruch either), despite the fact that they do cite a number of practices associated with the Ten Days of Teshuvah, and they do generally cite from the Rambam etc. – nevertheless, in practice, since the Rambam writes this explicitly, it is clear that this constitutes a directive – it is a “custom of the entire House of Israel.” (2) The significance of the Ten Days of Teshuvah should be explained to every Jew; in the words of our Rebbeim, it is a time of “the luminary (Hashem) drawing close to the spark (the soul),” and “the revelation of the luminary to the spark”– during these days there is no need to toil to “find” Hashem, etc.; rather, Hashem is close to and right beside every Jew. One need only make the proper vessel so that the closeness should have its effect. 2 excerpts from farbrengen of 6 Tishrei 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-09-2026
September 15 · 8 min
יום ג' פ' האזינו, ד' תשרי, ה'תשפ"ז
התוכן כאן המקום להודות לאלו שהביעו את איחוליהם לקראת השנה החדשה, היות ואין ביכולת להודות לכאו"א בפרטיות, וכבר נאמר "ואברכה מברכיך" – בברכתו של הקב"ה ש"תוספתו מרובה על העיקר". הודעה נוספת עבור הרבים: ישנם כאלו שמתפלאים ע"ז שאינם מקבלים מענה על השאלות ששואלים – כבר אמרתי כמ"פ שמפני רוב הטרדות בימים אלו אין הזמן גרמא לענות לכאו"א בפרטיות. והעצה לדעת כיצד להתנהג – להתקשר עם ה"חלק אלקה ממעל ממש" שבלבו פנימה, ע"י תומ"צ, וה' יאיר את מוחו ולבו. ובפרט בנוגע לענינים שכבר הבעתי את דעתי בעבר. לדוגמא: תלמידים ששואלים היכן להמשיך לימודיהם – שייך להנהלת המוסד שבו לומדים. אלו ששואלים אודות הנסיעה מאה"ק לכאן – אם יש ספק, להשאר באה"ק. ואם רוצים להתנהג באופן מסויים – לשאול רב מורה הוראה בפועל. ובודאי שאין להכנס ל"חובות" עבור הנסיעה. משיחת וא"ו תשרי, ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-09-2026 Synopsis This is the appropriate place to thank those who have expressed their good wishes for the new year; since it is not possible to thank everyone individually, and it has already been said, “I will bless those who bless you” – with the blessing of the Holy One, blessed be He, whose “bonus is greater than the principal.” Additionally: There are those who wonder why they do not receive answers to their questions. As I have already said in the past, because of the many preoccupations during this time of year, time does not permit answering everyone individually; to know how to conduct oneself, one should connect with the “actual part of G-d from above” within their heart, through Torah and mitzvos, and Hashem will illuminate the mind and heart. Especially when it comes to matters where I have already expressed my opinion in the past. For example: Students ask where they should continue their studies – this is a question for the administration of the institution in which they are studying. Those who ask about traveling here from Eretz Yisrael – if there is a doubt, they should remain in Eretz Yisrael; if one wishes to proceed in a certain way, he should ask a practicing rav; and certainly one should not go into debt for the trip. Excerpt from sichah of 6 Tishrei 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-09-2026
September 14 · 11 min
יום ב' פ' האזינו, ג' תשרי, צום גדלי' – יהפך לשמחה, ה'תשפ"ז
התוכן י"א שהמאורע ד"צום גדלי'" אירע בר"ה עצמו (אלא שדחו את הצום ליום חול שלאח"ז). ולכאו' הענין ד"צום גדלי'" הוא להיפך מר"ה שהוא זמן שמחה, ובאופן ד"אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו . . כי חדות ה' היא מעזכם", ומזה מובן במכ"ש בנוגע לרוחניות הענינים, ובפרט ביום שה' מקבל בשלימות את ה"תמליכוני עליכם"?! ומכיון שכל דבר הוא הוראה בעבודת ה', ובפרט ענין כזה, צ"ל קשר בין הענינים, ואדרבה – מכיון שנצטוינו "להעלות בקודש" צ"ל שיש עילוי ב"צום גדלי'" על חודש אלול, ימי הסליחות, ערב ר"ה ואפי' על ר"ה עצמו! והביאור: בר"ה קיבלו בנ"י ברצון על עצמם את מלכותו ית'. אבל ב"צום גדלי'", בגלל המאורע החמורה שאירע עם גדלי' (שהי' חמור יותר מהחורבן עצמו), ניתן ליהודי הכח לתקן ו"להעלות", ע"י ענין התשובה, גם את כל הדורות שקדמו לו! ובאופן שגם ענינים הבלתי רצויים נעשים "זכויות" ממש! ב' חלקים משיחת צום גדלי' (נדחה) – יהפך לשמחה – ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-09-2026 Synopsis There is an opinion that the event commemorated by Tzom Gedaliah took place on Rosh Hashanah itself (and the fast was postponed to the following weekday). Seemingly, the theme of Tzom Gedaliah is the very opposite of Rosh Hashanah, which is a time of joy, as the verse states regarding Rosh Hashanah, “…eat fat foods and drink sweet drinks, and send portions to those who have nothing prepared...for the joy of Hashem is your strength,” not to mention the spiritual dimension of this celebration, particularly on a day when Hashem fully accepts the Jewish people’s coronation of Him as their King. But since there is a lesson for Divine service to be learned from everything, there must be a connection between these two themes – in fact, since we are commanded to “ascend in holiness,” it follows that Tzom Gedaliah must represent an ascent beyond the month of Elul, the days of Selichos, Erev Rosh Hashanah, and even Rosh Hashanah itself. The explanation is as follows: On Rosh Hashanah, the Jewish people willingly accepted upon themselves Hashem’s sovereignty. On Tzom Gedaliah, however, because of the tremendous tragedy involving Gedaliah (which was even more severe than the destruction of the Beis Hamikdash) a Jew is granted the power, through the service of teshuvah, to perfect and elevate all the generations that preceded him, and in such a way that even the undesirable matters are transformed into actual merits. 2 excerpts from sichah of Tzom Gedaliah 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-09-2026 לע"נ הרה"ח הרה"ת הר"ר שניאור זלמן ב"ר נתן ע"ה גורארי' ליום היארצייט שלו יום א' דראש השנה ת.נ.צ.ב.ה.
September 11 · 12 min
יום ו', כ"ט אלול ה'תשפ"ו, ערב ש"ק ראש השנה ה'תשפ"ז
התוכן התרת נדרים, וברכת כ"ק אד"ש אחרי התרת נדרים ואחרי קבלת הפ"נ כללי, כ"ט אלול ה'תשמ"ט, ערב ש"ק ר"ה ה'תש"נ. ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-09-2026 Synopsis Hataras Nedarim and the Rebbe’s brachah after receiving the Pan Klali, 29 Elul 5749, Erev Rosh Hashanah 5750 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-09-2026 לזכות סופי זיסל בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה ביום ערב ראש השנה לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות * לע"נ הרה"ח הרה"ת הר"ר שניאור זלמן ב"ר נתן ע"ה גורארי' ליום היארצייט שלו יום א' דראש השנה ת.נ.צ.ב.ה.
September 10 · 8 min
יום ה', כ"ח אלול, אור לכ"ט אלול‏ – ‏ערב ש"ק וראש השנה, ה'תשפ"ו
התוכן 1) לילה זו נק' "זכור ברית" מצד הפזמון "זכור ברית אברהם וכו'" שי"א בסליחות דער"ה. ואע"פ שלפי מנהגנו אין אומרים זה, אבל "שמא מילתא היא": קשר של "ברית" הוא למע' מטו"ד ולא משתנה, וכך צ"ל הקשר עם ה'. ויה"ר שה"זכור ברית אברהם וכו'" כשלעצמו ימשיך ענין זה בפועל כבר ביום א' דר"ה (שבש.ז. חל בשבת והענינים נפעלים מצד עצם קדושת השבת), שמיד אחרי הזמן דתק"ש (אם זה הי' ביום חול) כבר תתקיים הענין ד"מתעשרת בסופה" וכו'. וזה נמשך בכוח"ט לשנה טובה ומתוקה בבני חיי ומזוני רוויחי. 2) סיום חמישי דפ' האזינו הוא "וכפר אדמתו עמו", ופרש"י – פשש"מ – "וכפר לשון ריצוי ופיוס... כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת וכה"א רצית ה' ארצך, במה רצית ארצך, שבת שבית יעקב". דהקב"ה מביא הגאולה באופן של ריצוי ופיוס. דמכיון ש"אנו עמך ואתה אלקינו וכו'" מגיע לבנ"י כל ענינים הטובים באופן של ריצוי ופיוס, כפשוטו! ויה"ר שהיציאה מש.ז. תהי' בשמחה עד ל"שמחת עולם על ראשם" וכו' בעגלא דידן! (והתחיל לנגן:) "כי בשמחה תצאו וגו'". 1) משיחת יום ה', אור לכ"ט אלול ה'תשכ"ב 2) משיחת אור לכ"ט אלול ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-09-2026 Synopsis (1) The night before Rosh Hashanah is called Zechor Bris (“Remember the Covenant”), after the pizmon beginning “Remember the covenant of Avraham...” recited in some communities in Erev Rosh Hashanah Selichos. Although it is not our custom to recite it, nevertheless, a “name has significance”: The bond formed by a covenant transcends intellect and is not subject to change – a quality that must be reflected in our own connection with Hashem as well. May it be Hashem’s will that the very “Remembrance of the covenant of Avraham” bring this quality to practical expression, already on the first day of Rosh Hashanah (which this year falls on Shabbos, when the spiritual effect usually caused by shofar is accomplished by the sanctity of Shabbos itself) so that immediately after the time when the shofar would have been sounded, we merit the promise that “it becomes rich at its end,” in the form of a good and sweet year with children, life, and sustenance in abundance. (2) Chamishi of parashas Haazinu concludes with the words “וכפר אדמתו עמו”, which means “…He will appease His land and His people” (according to Rashi, who provides the plain meaning of the verse). As Rashi writes: “וכפר – Denotes reconciliation and appeasement…When His people are comforted, His land is also comforted. Similarly, it says: ‘G-d, You have appeased Your land’; and how have You appeased Your land? ‘You have brought back the exiles of Jacob.’” Since the Jewish people are Hashem’s people, they deserve all good things in a manner of reconciliation and appeasement; and may it be His will that we depart from the outgoing year with joy, including “everlasting joy upon their heads” with the coming of Moshiach speedily in our days. (The Rebbe concludes with the niggun Ki Vesimcha Setze’u...”) Excerpts from sichos of 29 Elul 5722 and 29 Elul 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-09-2026 לזכות דבורה לאה בת מושקא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ח אלול לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות * לעילוי נשמת הרב משה יצחק בן הרב לוי ע"ה פארסט שלוחו של הרבי למדינת הולנד ליום היאָרצייט שלו כ"ח אלול. ת.נ.צ.ב.ה.
September 9 · 9 min
יום ד', כ"ז אלול, ה'תשפ"ו
התוכן יש דיעה בגמ' שמ"ש "שבתון זכרון תרועה" הכוונה שבר"ה שחל להיות בשבת לא יהי' "תרועה ממש, אלא מקראות של תרועה יאמרו". היינו שישנו אז חיוב מן התורה לומר פסוקי שופרות. ואע"פ שלפי המסקנא פסוק זה הוא רק אסמכתא, אבל "אלו ואלו דברי אלקים חיים". לפי דיעה זו נמצא שבר"ה שחל להיות בשבת יש בנוסח התפלה, שבו אומרים פסוקי שופרות, חיוב מן התורה! (ועד"ז בנוגע לנוסח הוידוי ביוהכ"פ וכו'). ובענין זה רואים גודל מעלת התורה, שאפי' ענין השבת שיכול לפעול את הפעולה דתק"ש (שלכן לא נצרך כ"כ הענין דתק"ש ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, כמבואר בדא"ח), אינו יכול לפעול את הפעולה דאמירת פסוקי שופרות שבתורה, וזה צ"ל גם בשבת. וזוהי השייכות המיוחדת להתוועדות זו, הקשורה עם תלמידי הישיבות וכו'. ויה"ר שלימוד התורה תהי' מפני שזהו תורתו של הקב"ה, ובאופן שהלימוד מביא לידי מעשה וכו'. א' השיחות דהתוועדות שמחת בית השואבה ה'תשכ"ג ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-09-2026 Synopsis There is an opinion in the Gemara that the law that the shofar is not sounded when Rosh Hashanah falls on Shabbos is derived from the verse, “…a day of rest, a remembrance of the shofar blast,” meaning that we do not “actually sound the shofar, but recite verses about shofar blasts.” Based on this opinion, when Rosh Hashanah falls on Shabbos, the Nusach of davening on Rosh Hashanah carries a Biblical obligation. (Although the Gemara ultimately concludes that the verse serves only as an asmachta, nevertheless, “These and those are the words of the living G-d.”) Here we see the greatness of Torah (which has particular relevance at this farbrengen, which is designated for the yeshivah students): although the sanctity of Shabbos is so great that it accomplishes what ordinarily is accomplished by sounding the shofar (which is why sounding the shofar is not required when Rosh Hashanah falls on Shabbos, as explained in Chassidus), nevertheless Shabbos cannot accomplish the effect produced by reciting the verses of Shofaros (and therefore the obligation remains even on Shabbos). May it be Hashem’s will that the students study Torah for the reason that it is Hashem’s Torah, and in such a way that “study leads to action” etc. Sichah of Simchas Beis Hashoevah farbrengen 5723 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-09-2026 לע"נ הרב ישראל יואל ב"ר פינחס הכהן ע"ה סוסובר ליום היארצייט שלו כ"ז אלול. ת.נ.צ.ב.ה. נדבת בנו ר' נחום הכהן שי' סוסובר
September 8 · 10 min
יום ג', כ"ו אלול, ה'תשפ"ו
התוכן א) ברכת ה' ד"ברכנו אבינו" הוא כש"כולנו כאחד", ובודאי לא ידקדק ה' עד כמה הוא ה"כולנו כאחד" כי בפנימיות הלב רוצה בזה כל אחד!; סיום ימי סליחות צ"ל בשמחה גדולה שפורצת כל הגדרים ופועלת הרחבה כפשוטה בכל הענינים ונצחון גמור על היצה"ר וכו'. ב) ביום ג' דסליחות היו הרביים אומרים מאמרים ביחידות, החל מאדה"ז שחזר מאמר "רק לבנו המיוחד" ועד"ז שאר הרביים וכו', וכל אחד צווה שהענין יישאר בסוד, וכן אמר אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר שהענין יישאר בסוד "עד הזמן שיצווה לגלות", וברשימה בשנת תש"ה בהיותו בארה"ב גילה ענין זה! וא"כ מובן יוקר הענין וכו', והטעם שענין זה מסופר שם בפרטיות עם שמות כל הנשיאים י"ל כי לפני ראש השנה רצוי להזכיר בפירוש שמות כל הנשיאים וכו'. ג) יש להיכנס לתוך שנה החדשה מתוך ריקוד ושמחה אמיתית ופנימית! (והתחיל לנגן "כי בשמחה תצאו וגו'"). ג' חלקים מהתוועדות ליל ג' דסליחות, כ"ו אלול ה'תשכ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-09-2026 Synopsis (1) “Bless us our Father” occurs when we are “all as one,” and Hashem is surely not exacting with the extent to which we are all as one, because deep down, every Jew wants to unite with the entire Jewish people. The Days of Selichos must be concluded with great joy, which breaks through all barriers, and brings abundance in all matters and total victory over the yetzer-hara etc. (2) On the third day of Selichos, the Rebbeim would deliver a maamar in private to their eventual successor, and they instructed them to keep it a secret, until the Rebbe Rashab told his son, the Rebbe, my father-in-law, to keep it a secret until such time as he instructed him to reveal it. The Rebbe ultimately revealed it in a Reshimah in the year 5705, meaning his father instructed him to reveal it when the Rebbe was already in the United States; we can therefore understand the preciousness of the matter etc. When recounting this in the Reshimah, the Rebbe, my father-in-law lists all the Rebbeim by name. It can be explained that the purpose was to explicitly invoke the merit of them all in the days before Rosh Hashanah. (3) We should enter the new year with dancing and true, inner joy. (The Rebbe concludes with the niggun Ki Vesimcha Setze’u). 3 excerpts from farbrengen of the 3rd day of Selichos, 26 Elul 5729 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-09-2026
September 7 · 10 min
יום ב', כ"ה אלול, ה'תשפ"ו
התוכן בפסוק [בשני דפ' האזינו] "כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו" ישנם ב' ענינים: א) יעקב חבל נחלתו. וכמ"ש בד"ה באתי לגני ה'תש"י שנשמת האדם הוא החבל המקשר את האדם הנמצא למטה עם שרשו ומקורו למעלה, והיא "שזורה" מתרי"ג נימין, תרי"ג כחות (כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים שבגוף) שבהם תלויים התרי"ג מצוות. אבל על ההתקשרות של ה"נימין" (וגם על כללות ההתקשרות שע"י החבל) יכולה הרוח שטות להעלים. ב) למעלה מזה – "חלק הוי' עמו", חלק מן העצם, שע"י תופסים בהעצם כולו. והוא אצל כאו"א מישראל, שהרי "עַמו" כולל גם הפירוש מלשון "גחלים עוממות", כמו "אין מלך לא עם", שהם דברים זרים ונפרדים וכו'. ובעבודה: הרוח שטות יכולה לכסות רק על ענינים שבאדם השייכים לסדר ההשתלשלות – עבודה שע"פ טעם ודעת וכו', משא"כ על ענין שלמעלה מסדר השתלשלות – עבודה מצד יחידה (כשבא לידי נסיון אמונה). חלק ממאמר ד"ה באתי לגני אחותי כלה, יו"ד שבט ה'תשי"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-09-2026 Synopsis In the verse (in sheini of parashas Haazinu), “Because Hashem’s portion is His people; Yaakov, the rope of His inheritance,” there are two levels: (a) “Yaakov is the rope of His inheritance” refers to the rope connecting a Jew to his root and source Above, which is woven from 613 strands, meaning the 613 faculties of the soul (corresponding to the 248 limbs and 365 sinews of the body) upon which the fulfillment of the 613 mitzvos depend. The spirit of folly is able to obscure this connection, both the individual strands and the overall connection. (b) On a higher level, “Hashem’s portion is His people,” meaning they are a part of His Essence (through which one grasps the Essence in its entirety). This connection exists within every Jew, as expressed in the term “His people” (amo), which connotes “dimmed coals” (gechalim omemos), and in the expression “There is no king without a people,” where the people consists of individuals separate and distinct from the king. In terms of Divine service: the spirit of folly can obscure only the parts of a person that belong to seder hishtalshelus (service based on reason and understanding etc.), but not that which transcends seder hishtalshelus – the service stemming from the Yechidah (as expressed when a Jew faces a test of faith). Excerpt from Maamar Basi L’Gani, 10 Shevat 5714 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-09-2026

Showing 1–20 of 61 episodes