transcript
show notes
מתן ואמי מנסים להירגע משבוע מתוח ורווי פוסט-טראומה ישראלית, וצוללים לתוך "תפילילה" של מאיה חנוך ומיכל כהן חי (זה שאשתו של אמי כבר הספיקה להעיף מהבית). השניים מנסים להבין איך שיר ערש פונקציונלי הפך ליצירה באורך הגלות עם יותר מדי סופים מזויפים (סטייל "שר הטבעות") שבה אפילו המאייר נרדם באמצע.
איך הפכה "אמא אדמה" לאלוהים של החילונים? מה עושים כשאנשים רעים פולשים לחלומות של הילדים? והאם הדמות המומצאת "עמיחי מחברת המקלחות של ישראל" תצליח להשכיב את הילדים בזמן כדי שההורים יוכלו לראות "חתונה ממבט ראשון" בשקט? פרק שהוא חצי מנטרה, חצי מדיטציה והמון רצון לברוח מהחדר.
